לחזור ליישוב זה לשמוע את הרעש של הצעדים שלך.ולא בגלל העקבים, ולמרות שאתה יחף.
זה להתעצבן על חבורת נערים שעוברים ליד החלון שלי ב1 בלילה ומדברים, כאילו שעד אתמול לא ישנתי לקול צפירות מכוניות, אמבולנסים ווובוזלות.
זה לשבת עם המשפחה לארוחת ערב, להתעצבן על אחי הקטן שהוא בועט לי בכיסא, לצעוק עליו שלא מצחיקות אותי השטויות שלו, ואז לחייך ולהגיד, בעצם כן, אבל לא עכשיו.
זה להגיד שלום לכל אחד ברחוב
זה להרגיש ב1 בלילה שהכי מתחשק לך שוקולד, אבל לדעת שאין באזור שום AM:PM
זה לשמוע את כולם אומרים שחם כל כך, לדעת שזה לא נחשב חם כל כך, אבל לא
להעיז להגיד, כי תכלס אני מכאן במקור.
זה ללכת לשכנים לבקש פלסטר, אחרי שלפני דקה ביקשת חלב.
ולפני שעה ביצים.
זה לעצור טרמפים.
זה ללכת לסבא וסבתא לארוחת צהרים. כל יום.
זה לקפוץ לבקר חברה בלי לקבוע שלוש שעות מראש.
זה לצאת בפיג'מה מהבית. ומעל זה סוודר, כי קר פה גם ביולי. וגם באוגוסט.
זה לצאת מהבית ולא לנעול את הדלת.
זה לחזור לשמוע דעות קדומות של אנשים ולשמוח על זה שאני במקום אחר עם הדעות שלי.
זה להסתכל מהחלון ולראות טבע.
זה לצאת מהבית בלילה ולגשש את הדרך בידיים כי אין תאורת רחוב.
זה לשבת לכתוב מה זה לחזור ליישוב. כי תכלס, לא קורה פה הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה