הולכת בזיג זג למרות שזה כבר היום שאחרי.
המחשבות מתנודדות לשני הכיוונים ולא מוצאות איזון שישקיט וייתן להמשיך להתקדם בצורה יציבה.
אתה כאן ואתה שם וזה לרגע אחד נראה כ"כ נכון ואפשרי ופשוט.
ומיד אחר כך זה נראה כמו הטעות הכי גדולה שאני יכולה לעשות.
רוצה לעוף איתך רחוק מכאן לעולם שבו הטעויות הן התשובה הנכונה לשאלות.
ליהנות מהרגע בלי לחשוב על המשך או תוצאה.
איפה שמעשה מחושב הוא הטעות היחידה.
מקום שבו הלב והבטן ידברו יחד. והראש ינוח לו קצת.
אני אוהבת, ואז שונאת, ומתנדנדת בסופה של מחשבות.
רוצה למצוא את האמת שלי. למצוא את השקט. להיות מאושרת.
איתך.
ואז שוב שונאת.
את עצמי.
ואותך.
ולא יודעת את מי יותר.
ואתה יהיר, ומהיר ובחור ואדיש ואתה בכלל לא מבין, ולא איכפת לך באמת.
והכל זה צורך של הרגע. ואתה לא רוצה יותר.
אבל גם אני.
ואני כבר מבולבלת ולא מצליחה לנתק .
וממשיכה ושואלת ולא יודעת מה להרגיש ומה לרצות.
ואין כבר דבר נכון. אין אמת ואין ישר.
רק זיג זג.
שיכורה מכאב ראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה