לכתוב לכתוב לכתוב לא להניח את העט לא לפסק לעצור לא לרדת שורה לכתוב עד שייגמר עד שלא תוכל להפסיק עד שייגמרו הנושאים הדברים המילים השקרים ההצגה חייבת להימשך ולהימשך ונראה שלעולם זה יהיה כך מעולם זה היה כך הפיתרון לא נראה ואם סיכוי להבין מה שהלב לוחש בשפה משלו ולא מסכים לתרגם אותה למוח מין אגואיסט שכזה ולא איכפת לו כי הוא שלא כמו כולם פשוט עושה מה שהוא רוצה בלי משחקים ובלי הצגות אבל מה, גם אצלו ההצגה חייבת להימשך כי אם הכל יהיה ברור ככ אין למה לחיות ואין מה לנסות להבין אין חיבוטים ואין תהפוכות הרגשות כבר לא חשובות בלי השפה הזרה של הלב ואני סתם תיירת בעולם שלי מנסה להבין לקרוא ולהתמצא אבל אין מי שיסביר אין תושבי המקום וגם לא ילידים מגודלים מרגישה שאני עצמי עיירה שכל הזמן מתחדשת ומתפתחת וכל מי שיינסה להסביר לי את סודה ייכשל מנסה להבין בעצמי אבל נכשלת בפרדוקס המועד הזה
לכתוב לכתוב ולא לעצור לא לפסק לא לגמור למהר מהר מהר כי צריך כבר להחליט להחליט בשביל הלב שלא מסכים להגיד למה הוא מתכוון כשהוא מרגיש כך הגוף עייף השפתיים נעות אבל המילים כלל לא מחוברות ועכשיו גם העולם כבר לא איתי מנותקת ורחוקה מהכל מהודו ועד ישראל ואין מי שינחם חוץ מהיד המקלידה הפורקת את מה שבלב ואולי זה מה שהוא בסך הכל רוצה שייפרקו ממנו את כל מה שעליו את מה שפנים שמנסה לצאת ומחפש מי שישמע וישמור את הדברים
עוצרת.
חושבת.
וממשיכה, כדי שהמחשבות לא באמת תצלחנה להגיע אליי. הן רק גורמות לי לעצור ולהיסגר ולחשוב איך לנסח במקום פשוט להוציא ולשפוך לשפוך הכל הכלללל המחשבות עושות לי לפסק שורות לרצות לדבר בהיגיון וההיגיון הזה הוא הנורא מכל הוא מנסה לסדר הלכ בתבניות כותבת כותבת כמו אחוזת דיבוק, מפחדת לעצור כדי שלא ייעצר כל מה שיש לא רוצה לחשוב בכלל רוצה זה בלי להכיר בלי לדעת להתקיים בפשטות בלי להבין מורכבויות שלי ושל אחרים לשפוך את המחשבות שלא יבינו כי אין פיסוק ורווחים הגיוניים מחשבות שלא מסתדרות אחת עם השנייה וגם לא אחת אחרי השנייה ומי יאמין לילדה הזו המסודרת והנקייה שכל מה שיש לה בראש זה רק בלאגן. הוא חוגג, משתולל כמו שיכור מאושר . ועושה לו בראש שלי מה בראש...הנה הניקוד מביא את הקטע לקיצו, לסדר, לתבניות להגיון הארור.
לבעיות שמצריכות פתרונות לשאלות שלא יגיעו התשובות לכאבים וללא נעים.
ליל מנוחה לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה